מתי קמה חובה לדווח לממונה על עסקת מיזוג? 

חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח – 1988 (להלן: "החוק"), מטיל על צדדים לעסקת מיזוג חובה לדווח על המיזוג ולהמתין לאישור הממונה על הגבלים עסקיים (להלן: "הממונה"), אם מתקיימת בעניינם אחת או יותר מהחלופות הבאות הקבועות בסעיף 17 (א) לחוק:[1]

• המיזוג מקים נתח שוק מונופוליסטי לצדדים למיזוג במקטע כלשהו של שרשרת ייצור המוצר.
• צד למיזוג הוא בעל מונופולין כמשמעו בחוק (בין שהממונה הכריז על קיום המונופולין ובין אם לאו).
• מחזור המכירות המצרפי המאוחד של הצדדים למיזוג עולה על מאה וחמישים מליון ש"ח ומחזור המכירות של לפחות שני צדדים למיזוג עולה על עשרה מליון ש"ח. 

מהי המתכונת החדשה של הדיווח על מיזוגים ומה מטרתה?

הדיווח על עסקאות מיזוג נעשה על גבי טופס בו מפרטים הצדדים מידע בסיסי שמשמש את רשות ההגבלים העסקיים (להלן: "הרשות") לשם הערכת ההשפעות התחרותיות של המיזוג ("טופס הודעת מיזוג"). בעבר נכללו בטופס זה נתונים מעטים בלבד. כתוצאה מכך, נאלצו כלכלני הרשות לעשות שימוש נרחב בדרישות נתונים בכדי להשיג תשתית עובדתית ראשונית, שעל יסודה ניתן יהיה להתחיל בדיקה ממוקדת של עסקת המיזוג. הדבר הכביד על הצדדים למיזוג ויצר עיכוב לא רצוי בהליך בדיקת המיזוג. מכאן הצורך ברפורמה שתשביח את מסד הנתונים הבסיסי המוגש לממונה באמצעות הודעות המיזוג ובכך תאיץ ותייעל את הליך הבדיקה. 

בחודש אוגוסט 2004 נכנסו לתוקף תקנות ההגבלים העסקיים (מרשם, פרסום ודיווח על עסקאות), התשס"ד – 2004 (להלן גם: "התקנות"). התקנות שינו באורח יסודי את אופן הדיווח על עסקאות מיזוג שטעונות אישור מאת הממונה על הגבלים עסקיים.[1]

התקנות החדשות הרחיבו את היקף הדיווח הראשוני על עסקאות מיזוג במטרה לייעל את הליך בדיקת המיזוג ולהפחית את היקף הנתונים הנדרשים בדרישות נתונים משלימות. במקביל, ניתנה אפשרות למסור דיווח תמציתי בעסקאות מיזוג שמקיימות מספר תנאים מצטברים (ראה להלן). מתכונת הדיווח החדשה נועדה להקל על הרשות לזהות את מוקדי הקושי התחרותי (אם ישנם) בשלב מוקדם יחסית ולאפשר שימוש ממוקד יותר בדרישות נתונים במסגרת הליך בדיקת המיזוג.